״שומרי החומות״ - שילה הר אבן ז״ל
המ״פ שסירב להתפנות על אף שנפצע קשה בידו, והסתער אל תוך הבסיס הכבוש. סיפור הגבורה של שילה
שילה, שהיה בן 25 בנופלו, שחקן מחלקת הנוער בדימוס של הפועל ואוהד הדוק של הקבוצה, התגייס לסיירת אגוז ושירת בתפקידי פיקוד בסיירת, ו-8 חודשים בלבד לפני השבת השחורה הוא קיבל את הפיקוד על הפלוגה המבצעית של גדוד 13, גולני. בערב שמחת תורה, נשאר שילה ז״ל עם חייליו בבסיס נחל עוז ועם תחילת המתקפה עלה לנמר יחד עם חייליו ויצא להגן על היישובים נחל עוז וסעד. הוא וחייליו דהרו לעבר הגדר, נסעו לכל אורכה ודרסו מחבלים, כששילה עומד מחוץ לנמר ומנהל איתם קרבות. הוא והצוות שלו חיסלו ובלמו עשרות מחבלים. ברשת הקשר נשמע קולו של שילה צועק ״סע סע, דרסנו אותם!״
במהלך הקרבות נפצע שילה בידו. זה לא מנע ממנו להמשיך להלחם. בהחלטה הירואית המפקד הדגול חבש את עצמו, סירב להתפנות והוביל את החיילים שלו לעבר מוצב נחל עוז כששמע על הפשיטה שמחבלי החמאס מבצעים ברגעים האלו. עת ששילה והצוות פרצו אל הבסיס, הנמ״ר שלהם ספג ירי בלתי פוסק מעשרות של מחבלים, עד שלאחר פגיעה של טיל RPG הוא הושבת. שילה וששת חייליו יצאו מהנמר והחלו להלחם עם המחבלים פנים מול פנים. צוות של שבעה לוחמים גיבורים, אל מול עשרות מחבלים. שם, בקרבות ההם, נהרג לבסוף שילה.

שילה הר-אבן ז״ל ובת זוגתו תמר
כשבת זוגתו תמר ספדה לו, היא אמרה: ״המחשבה הראשונה היא ששילה נכח בדיוק במקום ובזמן שהוא היה אמור להיות, כי זה האדם שהוא. תמיד הוא אמר לי, אם כבר למות זה רק למען המדינה. לכן השאלה למה דווקא הוא, לא מעסיקה אותי". שילה היה הראשון להסתער בקרב מול מאות המחבלים וגם כשנפצע, סירב להתפנות ולהפקיר את החיילים שלו ואת האזרחים והמשיך להלחם בחירוף נפש, עד שלבסוף הוכרע. משפחת הפועל ירושלים כולה מודה למשפחת של הר-אבן על גבורת בנם, ומחבקת אותם לעד. יהי זכרו של שילה ברוך