״שומרי החומות״ - רועי נהרי ז״ל
סיפורו של האוהד הלוחם הגיבור שהציל נפשות רבות בחייו ומותו
הקצין סרן רועי נהרי ז״ל, מפקד מחלקה בגדוד 202 של הצנחנים הציל חיים רבים בשבת השחורה וגם אחריה. הוא השאיר אחריו את הוריו, איריס ורונן, את אחיו התאום בר, גם הוא קצין בצנחנים, ושני אחים נוספים. הוא היה אוהד שרוף של הקבוצה ושחקן במחלקת הנוער. בבוקר שבעה באוקטובר הוא יצא להלחם בקיבוץ כפר עזה שם נפצע ולאחר יומיים מת מפצעיו. זה סיפור הגבורה שלו מפי חברו לצוות: ״07/10, 06:00 בבוקר. חילופי משימות במוצב צור הדסה. זו השבת האחרונה של רועי והצוות עליו מפקד. שבת אחרונה בסוף 5 שנות שירות ארוכות ומשמעותיות של רועי, המלאות בפיקוד קרבי ובאהבת המולדת. שבת אחרונה לפני השחרור המיוחל, והתחלת הפרק האזרחי בחייו.
קצין מוערך, זה היה רועי נהרי ז״ל.
ב-06:30 התחילו הדיווחים. בסיסים וקיבוצים שרופים, הרוגים בכבישים וחטופים בדרכים, חמאס פרצו את הגבול לישראל. לרועי לא היו משימות ברורות, אך המשימה ידועה לו. לרדת דרומה במהירות האפשרית. יש אזרחים להציל, ומחבלים לחסל. רועי מזרז את הצוות לעלות על מדים, ולקחת את הציוד שצריך במהירות. הם עולים על האמרים אותם מובילים לוחמי הניוד - ומתחילים בנסיעה אל הגיהנום בדרום. ההאמר של רועי מוביל את הנסיעה. בהתחלה הצוות מגיע לשדרות, לאחר שהות בשדרות והגעת כוחות נוספים, הצוות מקבל פקודה להגיע ולטהר את חוף זיקים. בהליכה בזיקים הצוות חווה אש ומוות. גופות לוחמים ואזרחים מוטלות על הרצפה, טנקים בוערים. במשך שעה וחצי הצוות טיהר את החוף. לא נתקל באויב, אך נתקלו ב-2 פצועים וגופת לוחם גולני. את הלוחם רועי דאג לפנות, וזו הייתה הגופה היחידה שיצאה מחוף זיקים בשבועיים הראשונים ללחימה. בפצועים, הצוות טיפל והעביר למקום מבטחים. ירדה פקודה נוספת לצוות - הגעה לכפר עזה. ההאמרים בנסיעה. יש קרבות בצומת יד מרדכי, ורועי עוצר במהירות את ההאמרים, והולך לעזור לכח הצבאי שמתמודד עם אותו הירי. בשיתוף פעולה, הורגים 4 מחבלים שהתמקמו באותה צומת, אותה התכוונו להפוך לשדה של מוות. הצוות ממשיך בנסיעה ומגיע לכפר עזה. הכניסה חסומה, והרבה כוחות צבאיים עומדים בחוץ. את רועי זה לא מעניין - ״אנשים נהרגים שם, אין לנו זמן״, ופוקד על לוחמי הניוד המובילים את ההאמרים להמשיך קדימה. הם בתוך התופת, בתוך כפר עזה שמלאה בעשרות מחבלים. ההאמרים עוצרים תנועה, ורועי מוביל. התנועה הראשונית היא דילוגים תחת אש, ומעבר בין מטענים שהונחו על ידי מחבלים. זאת הפעם הראשונה שבה הצוות חווה לחימה, אך זה לא מורגש. הצוות מאומן היטב, ולצוות יש מפקד צוות שאחד כמוהו בצבא. ההליכה אחרי רועי היא בעיניים עצומות. אך עיניו של רועי אינן עצומות - הן נשואות אל אותם אזרחים ואזרחיות הכלואים בתוך אש ועפר בבתים שלהם. בתוך הבתים יש גם מחבלים וגם אזרחים לכן הלחימה צריכה להיות מדוייקת וזהירה. האזרחים מסתגרים במקלטים ולא מוכנים לצאת עד שרועי מצליח לשכנע אזרח אזרח לצאת החוצה ומעביר אותם למקום בטוח. הצוות ממשיך בהתקדמות איטית וזהירה, ומטהר כמה בתים שמספיק ויכול. הערב מגיע והצוות מקבל הפסקה קלה מהלחימה. הלוחמים מתכוננים לפרק נוסף של לחימה, והפעם לילית. בהפוגה הלוחמים מעדכנים את משפחותיהם שהם בסדר. אך רועי לא רוצה ליצור קשר עם אף אחד שיסיט את העיניים שלו מהמטרה. בעקשנותו מצליח בר אחיו התאום להשיג כמה דקות שיחה עם רועי, במה שתהיה שיחתם האחרונה. רועי צוחק בשיחה, מחויך ומלא בטחון. מבטיח לו שיעדכו אותו בהמשך ושישמור על עצמו מכל רע. זאת הייתה השיחה האחרונה של רועי ובר.
רועי (משמאל) בזמן המנוחה הקלה מהלחימה
בבית בהמשך הרחוב יש אינדיקציה לבני ערובה. זה הבית אליו הצוות כרגע מתקדם. באותו הבית צריך לנהוג ברגישות, הצוות לא רוצה לפגוע בטעות באזרחים. הצוות מזהה דמות עם חולצה ירוקה ו-ווסט שהולכת בתוך הבית, ככה נראים אנשי כיתת כוננות. הצוות צועק ״צה״ל צה״ל״, לא רוצה לפתוח באש כדי לא לפגוע באזרחים. אז, נזרק הרימון הראשון על הצוות, והמחבלים שבתוך הבית מתחילים בירי. אחרי שמשיב באש, רועי נפצע וחוטף כדור באיזור הפנים ובתמיכת איש צוות הולך בעצמו לפינוי. למרות הדם והכאב, מרים רועי אגרוף לצוות שידעו להשאר חזקים ולהמשיך להלחם. שרוח המפק״ץ תמשיך ותשאר גם כשלא יהיה. כשתנועה זו מהדהדת אחריו, רועי עוזב. רועי הגיע לבית חולים ובמשך יומיים היה מצב אנוש. כשלבסוף נקבע מותו, מימשה המשפחה את בחירתו לתרום איברים. במותו רועי הציל 5 אזרחים, והיה הלוחם הראשון במלחמה שתרם את איבריו.״
רועי נהרי ז״ל, גיבור ישראל. יהי זכרו ברוך