היסטוריה

התקופה המוקדמת

האזכור הראשון לאגודת הפועל ירושלים הוא בכינוס הפועל הרביעי בשנת 1935. היה זה הכינוס הראשון בו נערכו משחקי כדורסל ומבין ארבע קבוצות שהשתתפו בתחרות (ירושלים, תל אביב, יהודה ושומרון) סיימה ירושלים במקום הראשון אחרי ניצחון בגמר על יהודה בתוצאה 4:8. עם זאת, הסיפור האמיתי של המועדון מתחיל בשנת 1943 באולם ברחוב ההסתדרות בטורנירים שונים ומשחקי ידידות.

הקבוצה התכנסה בין פעם לפעמיים בשבוע, לעיתים תחת הדרכתו של זאב לבנדל ולעיתים בלי מאמן. כוכב הפועל ירושלים (בכדורסל ובכדורגל) לפני קום המדינה היה יהושע וייסמן, שהופיע בנבחרת הראשונה של ארץ ישראל בכדורסל בפסטיבל הדמוקרטי בפראג בשנת 1947. הוא נפל באותה שנה במלחמת השחרור בדרך לעטרות.

במלחמת השחרור הופסקה פעילות האגודה אבל היא חודשה מייד עם סיום המלחמה תוך שהקבוצה עוברת להתאמן באולם ימק"א. לאגודה הצטרפו האחים מרק וסמי ממרן, שהגיעו לארץ במסגרת עליית כדורסלנים ממצרים. בתחילת שנות ה-50 החל להדריך את הקבוצה ארי זמרי, לימים עיתונאי ספורט. באמצע העשור שודרגו התנאים של הקבוצה, שעברה לשחק ולהתאמן באולם ברחוב שטראוס, שהיה בזמנו האולם המקורה היחיד בארץ.

שנות ה-60

העשור של שנות השישים האיר פנים לירושלמים, בעיקר בזכות הצלחת הקבוצה בשמירה על הבית. כאמור, האולם בשטראוס היה האולם המקורה היחיד בארץ והקבוצה התקשתה במשחקי החוץ במגרשים הפתוחים. לעומת זאת במשחקי הבית הסיפור היה שונה לחלוטין – חמש מאות צופים היו נדחסים לאולם הקטן בכל ערב שישי ודוחפים את הקבוצה לניצחונות גדולים על אריות הליגה דאז: הפועל ומכבי תל אביב, גבעת ברנר והפועל חיפה.

דוד קמינסקי היה המנהיג הבלתי-מעורער של הקבוצה בין השנים 1963-1958, שאף נחשב לגדול שחקני הקבוצה מאז היווסדה. בעונת 1960/61 הוביל קמינסקי את הפועל ירושלים למקום הרביעי בליגה עם מאזן 10-12, אך ההישג לא שוחזר בעונה לאחר-מכן והקבוצה סיימה במקום השמיני. עונת 1962/63 סימנה את סוף דרכו של קמינסקי בהפועל ירושלים ודריכתו של כוכב חדש – ישראל ברלינסקי (אמיר), שעדה מהרה הצליח לתפוס את מקומו של קמינסקי בהצלחה. בתחילת העונה הצטרפו לקבוצה שני שחקנים אמריקאיים – פאריס וסוקניק – סטודנטים שהגיעו לשנת השתלמות באוניברסיטה העברית, והם בעצם היו שחקני החיזוק ה"זרים" הראשונים של הפועל ירושלים.

שנות ה-80

השנים 1986-1981 היו שנים קשות עבור הקבוצה, שנתקעה שש שנים בליגה הארצית, זאת למרות שתחת הדרכתו של יהושע רוזין הקבוצה סיימה ראשונה שלוש עונות ברציפות, אולם הקפאת העליות והירידות בין הליגות הותירה את הפועל מחוץ למקומה הטבעי בליגה הבכירה. נקודת האור היחידה בשנים האלו הייתה בנייתו של האולם במלחה, אשר הפך למגרש הבית של הקבוצה במקום האולם העתיק ברחוב שטראוס. חציו השני של העשור, לעומת זאת, התאפיין בתקיעת יתד של הקבוצה בליגה הלאומית, והפיכתה לגורם חשוב בכדורסל הישראלי.

לקראת עונת 1988/89 נערכו כמה שינויים משמעותיים בקבוצה. לראשונה בתולדות הפועל הוחתם מאמן זר – היוגוסלאבי פארוק קולאנוביץ'. כמו כן הוחזר לקבוצה מי שיהפוך בהמשך לאחד הקלעים הגדולים בתולדותיה ובתולדות הליגה הישראלית כולה – דורון שפע (לאחר ששיחק מספר עונות בהפועל עפולה ובמכבי חיפה). בנוסף הגיעו לבירה מייק קרטר, ושני אמריקאיים נוספים – גרי גרהאם ודייויד בלאקוול. לראשונה זה שנים רבות, הקבוצה לא נאלצה להיאבק נגד הירידה.

שנות ה-90

העשור של שנות התשעים, שהיה תור הזהב של המועדון, התחיל רע, אבל עונת 1990/91 השתנתה במהרה אחרי החלפתו של קולאנוביץ' ביורם חרוש הצעיר. מאותו רגע חל שינוי דרסטי בקבוצה ובניצוחם של שפע, חזן, בלאקוול, אמיר (מוקי) מוטאפצ'יץ', דייויד בלאט, גרג קולינס ופיני לוי הקבוצה סיימה את העונה במקום הרביעי ומצאה את עצמה לראשונה בהיסטוריה משחק בפלייאוף העליון.

גם בעונה הבאה חרוש נקרא אל הדגל באמצע העונה, מי שהוביל את הקבוצה באותם ימים היה הרכז צעיר בשם… עדי גורדון. בקיץ 92׳ חתם בקבוצה המאמן צביקה שרף אל השלישייה גורדון-שפע-חזן הצטרף נוריס קולמן, אבל חוסר היציבות של הקבוצה נותר כשהיה. חרוש נותר בתפקיד המאמן בעונת 1993/94 ומיקי ברקוביץ' האגדי הצטרף לקבוצה, אולם שפע וחזן עזבו (לחולון וגליל בהתאמה) בגלל בעיות כספיות. בקיץ 1994, רוב השחקנים הבכירים עזבו. גורדון, שהפך בשלוש עונותיו בהפועל לאהוב הקהל, הצטרף אל שפע בחולון, קולמן חתם במכבי תל-אביב וברקוביץ' עבר להפועל תל-אביב.

במהלך קיץ 1995 חלה התפתחות ששינתה את פניה של הפועל. איש העסקים נחום מנבר העביר את תמיכתו מהפועל חולון להפועל ירושלים. גורדון, שפע וקולמן חזרו לקבוצה ויצרו הרכב חזק מאוד יחד עם בילי תומפסון ופפי תורג'מן. מנבר גם הביא עמו את המאמן פיני גרשון. העונה נפתחה במאזן 0-6 מרשים, כשבדרך הפועל דורסת את כל מי שעומדת מולה, כולל מכבי ת"א.

הפועל סיימה במקום השני את הליגה הסדירה, והגיעה לגמר הגביע, לא לפני שעדי גורדון מעלה אותה עם סל ניצחון על הרצליה לגמר, בו הפועל משכה את מכבי למשחק צמוד ששלושים שניות לסיום עמד על התוצאה שיוויון 65:65. הפועל יצאה להתקפה אחרונה, עדי גורדון זרק את ג'מצ'י לכיוון אחד, את ליף לכיוון השני, ולבסוף נתן "קטנה" מעל תום צ'יימברס. הכדור ראה רק רשת, הפועל ניצחה 65:67 וזכתה בגביע הראשון בתולדותיה. שנה לאחר מכן ההישג שוחזר עם זכייה שנייה ברציפות הגביע.

שנות ה-2000

בעונה הראשונה של תחילת שנות ה-2000 הגיעה הפועל עד לגמר הפלייאוף, אך נכנעה למכבי ת"א וסיימה במקום השני. בעונה שלאחר מכן הפועל חוותה הצלחה באירופה, והגיעה עד לחצי גמר גביע ספורטה (הודחה ע"י סיינה), אך זו הייתה רק הקדמה לעונת 2003-04. באותה עונה עמד על הקווים המאמן שרון דרוקר, ויחד עם חבורה של לוחמים שכללה את ארז כץ, דורון שפר, וויל סולומון, טונג'י אווג'ובי, קלי מקארתי שהצטרף במהלך העונה (ועוד), הפועל הגיעה להישג השיא שלה באירופה – זכייה בגביע היול"ב.

האדומים שיחקו נהדר במסגרת האירופית, סיימו במקום השני בשלב הבתים, והבטיחו את המקום בשמינית הגמר. בחצי הגמר, פגשו האדומים את ז'לז'ניק בלגרד. בחצי הגמר נכנעה הפועל 70:69 במשחק הראשון, וידעה כי היא חייבת ניצחון כדי לעשות היסטוריה ולעלות עד למשחק על התואר. וויל סולומון ניצח על המקהלה באותו משחק, והפציץ 34 נקודות. אווג'ובי הוסיף 21 משלו ובסיום הפועל חגגה עם 76:79 ענק בדרך לגמר בשרלואה.

היריבה בגמר הייתה ריאל מדריד החזקה ומלאת התארים. הפועל הגיעה כאנדרדוג לגמר, אך קיבלה תוספת מדהימה בדמות אלפי אוהדים ירושלמים שמילאו את שרלרואה. על התזמורת האדומה ניצח קלי מקארתי (21 נקודות), אליו הצטרפו וויל סולומון ודורון שפר (15 כ"א) ואף אחד לא רצה לתת לגביע לחמוק מהידיים. הפועל הצליחה לשמור על היתרון גם ברבע האחרון, וזכתה בגביע היסטורי – גביע היול"ב עונת 03/04. שנתיים לאחר מכן הפועל היתה קרובה לשחזר את ההישג אך הודחה בחצי גמר היול״ב ע״י דינמו מוסקבה.

בעונת 2007/08, הגיעה הפועל לגמר הגביע, שם פגשה את מכבי ת"א, והציגה את אחד המהפכים הגדולים בגמר הגביע אי פעם. האדומים נקלעו לפיגור של 22 נקודות במהלך הרבע השלישי, אך אז החל הקאמבק. ג'יימי ארנולד הוביל את הפועל עם 29 נקודות, ויחד עם טימי באוורס ודרור חג'ג', הובילו מהפך אדיר, בסיומו ניצחה הפועל 89:93 וזכתה להניף גביע שני ברציפות. מכבי ת"א החליטה לרדת מהפרקט ולא להשתתף בטקס ההנפה.

העידן החדש

בעונת 13/14 המועדון עבר לשליטת קבוצת משקיעים בראשות אורי אלון ואיל חומסקי. העונה הזו בישרה על השינוי שעתיד לבוא במועדון, שמאותו הרגע התחזק בשחקני מפתח והתמודד כמעט בכל שנה על כל התארים. בעונה שלאחר מכן, עונת 2014/15 כבר הגיעו רגעים היסטוריים. החל מעונה זו עזבה הפועל את אולם מלחה המיתולוגי, ועברה להיכל הפיס ארנה, המכיל 11,600 מושבים.

בסיס האוהדים גדל בצורה דרמטית והקהל האדום הגיע בהמוניו למשחקים. בעונה זו הציג המועדון סגל נהדר, שכלל את יותם הלפרין וליאור אליהו, שבישרו על שינוי מגמה בליגה המקומית. שחקנים בולטים נוספים בסגל היו דנטה סמית', ברייסי רייט, בר טימור, יניב גרין, טוני גפני ודרווין קיצ'ן.

הפועל הצליחה להגיע לגמר הפלייאוף באותה עונה, ופגשה את הפועל אילת לצמד משחקים. את המשחק הראשון ניצחה הפועל 65:80 באילת והגיעה למשחק מכריע בארנה. במשחק השני הביסה הפועל 68:88 את הדרומיים וזכתה באליפות ראשונה בתולדות המועדון. יותם הלפרין זכה להניף את צלחת האליפות אל מול אלפי אדומים נרגשים בארנה, והפועל חגגה תואר היסטורי. רגע משמעותי לא פחות, שייזכר לעד בכדורסל הישראלי, היה אזכור אוהדי הפועל שכבר לא עימנו על ידי יותם הלפרין, רגע לפני הנפת הצלחת.

בעונת 15/16 הגיעה שוב הפועל עד לגמר הפיינל פור, אך נכנעה בדקות הסיום ואיבדה את התואר למכבי ראשל"צ. בעונה שלאחר מכן חזרו האדומים חזקים יותר, ועם שחקן לא צפוי שנחת במועדון. אמארה סטודמאייר, שכיכב ב-NBA לאורך שנים, החליט להצטרף למועדון והדהים את האוהדים האדומים ושאר חובבי הכדורסל בישראל ובעולם. יחד עם הלפרין, אליהו, טימור, ובתוספת של ג'רום דייסון, טרנס קינזי וקרטיס ג'רלס ובהובלת המאמן סימונה פיאנג'ני, הגיעה שוב הפועל לגמר הפיינל פור – בפעם השלישית ברציפות וזכתה באליפות השנייה בתולדות המועדון.

לאחר מכן, עם עודד קטש על הקווים, ועם לא מעט שינויים בסגל – הפועל התחדשו בגרסה חדשה ומלהיבה. יחד עם ג'ייקובן בראון, ג'יימס פלדין, טיישון תומאס וסולימאן בריימו – האדומים זכו בשני גביעים רצופים בעונות 18/19 ו-19/20 כאשר בעונת 19/20 עברה הפועל את מכבי ברבע הגמר וניצחה את נהריה בגמר באחד מהגמרים הטובים בשנים האחרונות.

משבר הקורונה

בעונת 19/20, הפועל העמידה את אחד מהסגלים האטרקטיביים בתולדות המועדון והייתה בדרך להתחרות על כל התארים. את התקופה המצוינת הזאת, קטעה מגפת הקורונה שהוציאה את הקהל מהמגרשים וגרמה לשחקנים רבים לעזוב. גם את הכושר הטוב באירופה המגפה קטעה עם דחיית הפיינל 8 של המפעל לשנה הבאה בו הפועל הודחה מול בורגוס.

המזל הרע לא הפסיק ולאחר משבר הקורונה הגיע מבצע "שומר החומות" במסגרתו נורו טילים לכיוון ירושלים מה שגרם לעזיבת מספר זרים משמעותיים. אחד מהניצחונות המשמעותיים בעונה הנ"ל היא הניצחון הגדול על מכבי תל אביב עם סגל אלמוני שכלל את ג'וליאן בויד, דניאל דנינו ועדי כהן סבן. שם, ניצחה הפועל את מכבי עם שלשת ניצחון אדירה של אדם אריאל 83:82. בשנים הללו הפועל החליפה המון מאמנים, שחקנים ולא הצליחה למצוא יציבות והמשכיות. בזמן הזה, הספיקה הפועל לתת הזדמנויות למאמנים צעירים כמו יונתן אלון, יותם הלפרין ומודי מאור.

עונה שתיזכר לדורות

שינוי הכיוון של הפועל חזרה לצמרת הכדורסל הישראלי חלה בעונת 22/23. המנכ"ל גיא הראל שכיהן בתפקיד במשך כעשור עזב את המועדון לא לפני שהספיק להחתים את המאמן אלכסנדר דז'יקיץ'. המאמן הסרבי העמיד סגל עם הרבה סימני שאלה, שחקנים לא נוצצים אך כאלה שהתגבשו לקבוצה כמעט בלתי ניתנת לעצירה.

לאט לאט סימני השאלה הוחלפו בסימני קריאה. הפועל הפכה לאחת מקבוצות ההגנה הטובות שנראו אי פעם בליגה, זכתה בגביע המדינה והגיעו לגמר ליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה. דז׳יקיץ׳ נבחר למאמן העונה, זאק הנקינס ל-MVP  ואור קורנליוס לשחקן ההגנה של העונה. שיא הקהל בארנה של כל הזמנים (11,600) נשבר עם הניצחון הגדול ביותר של הפועל באירופה - 91:51 על אא״ק אתונה ברבע גמר ליגת האלופות. כ-5,000 אדומים ליוו את הקבוצה לפיינל פור במלאגה, שם הקבוצה נעצרה רק בגמר ע״י טלקום בון הגרמנית.

העונה הסתיימה בטעם חמצמץ עם הדחה בחצי גמר הפלייאוף ע״י הפועל ת״א, אך עונת 22-23 תיזכר לנצח כאחת הטובות בתולדות המועדון.