דניאל לוץ, עוזר המאמן הקרואטי החדש של הפועל, הצטרף לאימונים רק לפני כשבועיים וכבר נוכחותו מורגשת על הפרקט. ללוץ ניסיון של 20 שנה, אימן בעבר בציבונה זאגרב וזכה עמה באליפות ובגביע הקרואטי בעת ששימש שם כמאמן ראשי.  "אני מרגיש פה מצויין", אמר בריאיון לאתר הרשמי של המועדון. "זה אחד מהמקומות הכי מאורגנים שעבדתי בהם, נדהמתי מהאווירה הטובה במועדון ומחוצה לו".

לוץ נהנה מהעבודה שלו עם המאמן עודד קטש. "אני מעריך את האופן שבו הוא מתקשר עם כולם ואיתי", ציין. "הוא עוזר לי להבין את התפקיד שלי ואת הדרך שבה אני יכול לתרום לקבוצה ואני ממש נהנה לבוא לעבוד בכל יום. אני חושב שהוא אחד מהגורמים העיקריים לאווירה המצויינת שדיברתי עליה".

עוזר המאמן החדש מכיר את הפועל טוב מאוד וזו אחת הסיבות שרצה להגיע לירושלים. "אני צפיתי בהרבה משחקים מהעונה שעברה – זו הייתה קבוצה מצויינת", אמר. "היה ממש כיף לצפות בקבוצה, בסגנון המשחק וברמת האינטנסיביות אז בשבילי זו היה אחד מהטריגרים להגיע לכאן. אני גם הבנתי את הקשיים בסוף העונה הקודמת ובתחילת העונה הזו היו קשות, לכולנו יש מציאות חדשה בתקופה הזו בעולם".

"אנחנו צריכים להסתגל", הסביר. "מה שאני אוהב בקבוצה הזו שבכל יום אנחנו בונים משהו, והשחקנים והצוות גורמים לקבוצה להתפתח, ככל שהעונה תתקדם אנחנו נשתפר ואני מאמין שנהיה מאוד תחרותיים".

גם הקהל של הפועל לא זר ללוץ והוא מבין את החשיבות של האוהדים האדומים לקבוצה. "אם לא נוכל לשחק מול הקהל שלנו אני רוצה שידעו שאנחנו עושים הכול על המגרש בשבילם", מסר. "אני מכיר את אוהדי הפועל, הגעתי לפה ב-2011 עם ציבונה ביורוקאפ, אני זוכר את האווירה. הקהל של הפועל ידוע ומוכר, התשוקה שהם מביאים מדבקת והיא עוזרת לשחקנים להגיע להכי טוב שהם יכולים".

מתמקד בפרטים הקטנים

לוץ הוא מאמן שמאמין בעבודה קשה ובעבודה עם השחקנים על היסודות. הוא נחשב למומחה בתחום פיתוח השחקנים ועובד במשך שנים באופן אישי עם שחקנים צעירים, בין היתר עם שחקני NBA כמו בויאן בוגדנוביץ׳, דאריו שאריץ׳ ואיביצה זובאץ.

מבחינתו, המפתח העיקרי להצלחה בכדורסל הוא מקצוענות: "אני מנסה ללמד את השחקנים שלי להיות מקצוענים. להביא את המקצוענות לעבודה בכל יום ובתפקיד שלי אני רוצה ללמד אותם איך להתפתח בכל יום".

כשלוץ עובד עם השחקנים הוא מקפיד להתמקד בפרטים הקטנים שיכולים להפוך אותם לטובים יותר. "אני עבדתי עם בוגדנוביץ, אף פעם לא לימדתי אותו להיות קלע יותר טוב ממה שהוא כי הוא כבר רכש את המיומנות", הסביר. "התמקדנו בפרטים שהוא יכול לשנות, איך לקחת החלטות מהירות ולהסתגל לסגנון המשחק של הקבוצה שלו".

"אני לא מלמד אותם מה שהם יודעים", הוסיף. "אני כן מעודד אותם להיות מושלמים בזה, אבל הפרטים הקטנים הם אלה שעושים את ההבדל. כמאמן צריך לזהות מי השחקן שעומד מולך, מה ההרגלים שלו ומה אפשר לשנות בו. עבדתי עם גארדים, עם גבוהים וההתפתחות של רבים מהם תלויה במצב שלהם בקבוצה ובסגנון המשחק של הקבוצה, אז אנחנו מנסים לשלב את זה בעבודה שלנו. כל עלייה על הפרקט צריכה להיות בעלת משמעות – גם אם משפרים בה דבר אחד כמו צעד ראשון מהיר או עבודת רגליים מהירה - הכול מתחיל ונגמר בחיוך על הפנים".

עוזר המאמן הקרואטי מסביר שמה שמשותף לכל השחקנים שהגיעו לרמות הגבוהות זה הערך המוסף מעבר ליכולות שלהם. "המבחן הראשון שלהם כשאני מתחיל לעבוד איתם זה השאלה – 'מה אתם רוצים להיות?', אם הם עונים שהם רוצים להיות שחקני NBA אני שואל אותם 'מה אתם מוכנים להקריב בשביל זה?'", הסביר. "בהתחלה אפשר לראות למי יש פוטנציאל, בשלב השני זה לראות שהם עושים את הצעדים הנכונים בשבילם ולראות במה הם יכולים להיות מעולים. אלה שהגיעו לרמות הגבוהות הם אלה שהבינו כדורסל. הם כמו ספוג – סופגים את כל מה שאתה אומר להם".

"לא הכול קשור לאימון, הרבה קשור לאופי של השחקן", הוסיף לוץ. "להרבה יש מיומנויות, אבל אלה שיש להם גם ערך מוסף הם אלה שמצליחים. הם מגיעים בזמן לאימונים, עובדים על היסודות ולא מסתפקים ביכולות ובמה שאומרים להם בסביבה - רק עבודה קשה משתלמת".

לוץ התחיל את הקריירה המקצוענית שלו בציבונה זאגרב תחת ולימיר פראסוביץ' שתי עונות ויחד הגיעו לטופ 16 ביורוליג. "הוא השפיע עליי מאוד", סיפר עוזר המאמן. "הוא לימד אותי להיות מקצוען ולחשוב צעד קדימה. הוא היה שואל שאלה רנדומלית באמצע ישיבה, קרה שלא ידעתי את התשובה אז בפעם הבאה הגעתי עם 3 תשובות מוכנות מראש. הוא לימד אותי איך לחשוב כמאמן ולראות הרבה יותר ממה שהייתי רגיל. כמובן שהיו מאמנים נוספים שהשפיעו עליי, רפשה למשל, כשעבדתי איתו. אבל גם למדתי המון מצפייה באחרים, לא הייתי שחקן אז כדי להשיג ניסיון צפיתי בטעויות ובהצלחות של אחרים".

התחנה האחרונה של לוץ הייתה בסיאול ט'אנדרס, שם בילה שלוש שנים. "זו לחלוטין מנטליות אחרת", סיפר על התקופה בדרום קוריאה. "הם חרוצים מאוד ועובדים מאוד קשה, במובן שהם עובדים לפעמים 3-4 פעמים ביום, מבחינתי זה היה שוק. הרבה פעמים עבודה כזו אין לה תכלית, אז בשבילי היה מעניין לראות את האיזון בין האינטנסיביות של העבודה לבין האפקטיביות שלה. זה היה הזדמנות מצויינת ללמוד שם משהו חדש. הארגון שם היה ברמת NBA מההנהלה ועד המתקנים".